הילה נגה
CTO
Hello Heart

הילה התחילה את הקריירה המקצועית שלה בצבא (או כמו שהיא אומרת - 'קלישאת תעשיית ההיי-טק'). היא עשתה קורס תכנות ואחריו נשארה בתפקיד הדרכה לשנתיים, משם המשיכה לתפקיד של מתכנתת תשתיות JEE בממר״ם, ולקראת סוף השירות הקימה צוות ייעוץ וארכיטקטורת SOA. אחרי השחרור עבדה כמפתחת ב-Precise Software Solutions - חברה שנרכשה וכבר לא קיימת היום. ל-Hello Heart הצטרפה קצת אחרי שהיא הוקמה לפני 4 שנים. החברה מפתחת מוצר שמאפשר לסובלים מבעיות לבד לעקוב אחר פרמטרים שקשורים למצב הרפואי שלהם, במטרה לשפר את האופן שבו הם מתמודדים איתו. היא התחילה בתור מפתחת ומשם התקדמה להיות Back End Lead, ואז, בעקבות עזיבתו של ה-CTO הקודם, התקדמה לתפקיד CTO, ובקרוב צפויה לצאת מתפקידה לעבר האתגר הבא.

מה זה אומר להיות  CTO בחברת Hello Heart?

במסגרת התפקיד יש לי שני ״כובעים״: כובע של CTO וכובע של CISO. בתור CTO, אני אחראית לבחירת הטכנולוגיות והארכיטקטורה של המוצר, גישור בין דרישות טכנולוגיות ועסקיות, בניית ה-roadmap הטכנולוגי של החברה ביחד עם זיו ומעיין, שהם המייסדים של החברה, ועל מיון, הכשרה, ניהול וליווי טכני של צוות הפיתוח. תחת כובע ה-CISO אני אחראית על היבט האבטחה והתאימות לרגולציה בארצות הברית כיוון שהחברה עוסקת במידע רפואי.

מה הפרויקט שאת הכי גאה בו?

כמובן - Hello Heart. כשהתחלנו את הדרך לא היה לנו הרבה יותר מכמה שורות קוד וברק בעין, והיום זו חברה עם לקוחות ענק ואופרציה שלמה עם ספקים ומשלוחים וצוותי הרשמה שמסתובבים ברחבי ארצות הברית. הפעם הראשונה שנפל לי האסימון לגבי כברת הדרך העצומה שעשינו היתה כשדיברנו על זה שצריך לשכור מחסן עבור המוצרים שלנו. לפעמים עדיין קשה לי להאמין.

תני טיפ למי שרוצה להגיע לתפקיד דומה

קודם כל תאמיני שאת יכולה. אנחנו לא יכולים להגיע למקום שאנחנו לא מצליחים לדמיין את עצמנו בו, ולפעמים צריך מישהו חיצוני שידמיין עבורנו לפני שאנחנו יכולים לדמיין לבד. אז לכל מי שנמצאת בתפקיד טכני, קוראת את הדברים האלה ושואלת את עצמה אם היא יכולה להיות CTO - את יכולה. מעבר לזה, תקיפי את עצמך באנשים טובים ותדחפו אחד את השני קדימה, ותזכרי שהכישורים שהביאו אותך לתפקיד הנוכחי שלך הם לא בהכרח הכישורים שיקחו אותך לתפקיד הבא. היכולות הטכניות שלך עדיין חשובות, אבל הרבה פחות מהיכולת שלך להתנהל בחברה שאת עובדת בה, להבין צרכים עסקיים ולתקשר באפקטיביות סביבם.

הפעם הראשונה שנפל לי האסימון לגבי כברת הדרך העצומה שעשינו היתה כשדיברנו על זה שצריך לשכור מחסן עבור המוצרים שלנו. לפעמים עדיין קשה לי להאמין.

מה החלק המספק ביותר בתפקיד, ואילו רגעים פחות?

הרגעים המספקים הם כשאת רואה שהעבודה שעשיתם משנה משהו למישהו בעולם - למשתמשים, ללקוחות, לחברה או לעובדים. כשמשתמש שולח אימייל שהאפליקציה עזרה לו לשפר את המצב הרפואי שלו. כשנכנסים נתונים על הצלחה של פיילוט אצל לקוח, והם מעוניינים בפרישה מלאה. כשפרוייקט טכנולוגי שקידמת משפר ומייעל תהליכים בחברה. כשעובדים מסיימים לפתח פיצ׳ר גדול שהם גאים בו ומרגישים שהם למדו ממנו. למעשה, מבחינתי המוטיבציה לעבור לתפקיד ניהולי מתפקיד טכני (שבינינו - הוא הרבה יותר כיפי) היא הרצון למקסם את היקף ההשפעה שיש לך. החלקים הפחות מספקים בתפקיד הם ההיבטים היום יומיים המייגעים שלו - משתמשים כועסים. לענות בפעם הרביעית על שאלון אבטחה של לקוח. להיות זמינה בלילה כי יש תקלת פרודקשן.

בואי נדבר רגע על זה שאת אישה בתחום שלצערנו נחשב מאוד גברי. את מרגישה שזה משפיע איכשהו?

כמובן. העובדה שאת אשה משפיעה על הצורה שאת נתפשת, במוצהר או שלא במוצהר. אנשים שמבקרים אצלנו במשרד לרוב מניחים שאני מעצבת או אשת מרקטנינג בעוד שאת שאר בעלי התפקידים הטכניים הם מזהים מיד, ובואי נגיד שאם היה לי שקל על כל פעם שמישהו שעבדתי או למדתי איתו אמר לי וריאציה של המשפט ״נשים הן לא מתכנתות טובות״, הייתי יכולה לקנות הפוך גדול של הביוקר עם חלב אורז-שקדים-יהלומים ולהשאר עם עודף לעוגיה. זה משהו שאני מודעת אליו תמיד והוא מכתיב את ההתנהלות שלי.

מה רצית להיות 'כשהיית קטנה'?

למתן התשובה הבאה, הקהל מתבקש לגלגל עיניים: מרגע שלמדתי לתכנת בגיל 13 ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. בתור ילדה הייתי בטוחה שהעבודה כמתכנתת תאפשר לי להתמסר לנטייה הטבעית שלי להתחבא בספרים ולא לדבר עם אנשים. לשמחתי ולמזלי הגדול גיליתי מהר מאד שהמחשבה הזו מוטעית. הפן האנושי בעבודה הוא אחד החלקים המאתגרים והמספקים בה, כך שאני מרגישה שהרווחתי מכל הכיוונים.

שיתוף